בסורוקה, בשמחת תורה האחרונה, התרחש אירוע רפואי חסר תקדים בהיקפו. בית החולים, שהיה במרכזו של אחד האתגרים הקשים בתולדות מערכת הבריאות בישראל, קלט מאות נפגעים בתוך שעות ספורות. מי שניהל את האירוע, בתושייה מעוררת השתאות ובלתי נתפסת, הוא ד”ר עמית פרנקל.
תוך זמן קצר, זרמו לחדר המיון אמבולנסים, מסוקים וכלי רכב פרטיים שהביאו נפגעים מכל רחבי הדרום. חדר המיון התמלא במהירות, ומערכת הבריאות כולה התמודדה עם עומס שאין לו אח ורע. ד”ר פרנקל הוביל את הצוות הרפואי במשימה הבלתי אפשרית הזו, ובתוך שלוש שעות בלבד הצליח לבצע 318 ניתוחים מצילי חיים.
עד לסיומה של אותה שבת, העניק ד”ר פרנקל טיפול ליותר מ-600 נפגעים – עבודה מסביב לשעון, ללא מנוחה, תוך ניהול מדויק ושקט שמילא את הצוות באנרגיה ובתחושת שליחות.
ובכל הזמן הזה, ד”ר פרנקל נאלץ לשאת גם דאגה כבדה בליבו. בנו, אוריה, חייל בסדיר, היה בבסיס תחת מתקפה. במשך שעות ארוכות הוא לא ידע דבר על מצבו של הבן, עד שבטלפון ממספר לא מזוהה שמע את קולו של אוריה מבשר שהוא בסדר. ברגע הזה, הקול החזק של ד”ר פרנקל נשבר.
האיש הזה, שנראה כבלתי ניתן לעצירה, הוא סמל למסירות אין קץ ולרוח אנושית שאין לה גבול. עבודתו באותו היום הייתה יותר ממדהימה – היא הייתה השראה, תזכורת לכוחו של האדם מול אתגרי החיים. ד”ר עמית פרנקל הוא לא רק רופא – הוא מלאך.
כתיבה: שלמה פולק.
