עיריית באר שבע השקיעה מיליונים בתשתיות צנרת סגולה להשקיית הגינון העירוני במים מושבים, אך בשל מגבלות קשוחות של משרד הבריאות – המערך מושבת ובצנרת זורמים מי ברז יקרים. מומחים תוקפים: “כסת”ח מוחלט, אי אפשר לעצור פרויקט סביבתי מחשש לגניבות”.
האוטופיה הסביבתית שנתקעה בצינור
הרחבה המשתרעת לפני מרכז הפנאי והספורט “רמות ספורטיב” בשכונת רמות בבאר שבע צרובת שמש בשעות הצהריים. כדי לצנן את המרחב הציבורי ולספק צל חיוני באקלים המדברי הקיצוני, נטעה עיריית באר שבע מקבץ עצי דולב צעירים. בגומות העצים הונחו צינורות סגולים – הצבע הרשמי המסמן מים מושבים (קולחין) שעברו טיהור מתקדם ונועדו להשקיה חסכונית.
על הנייר, מדובר במודל סביבתי מושלם: השפכים הביתיים של התושבים מטוהרים במכון טיהור השפכים (מט”ש) העירוני, ומוחזרים אל הרחובות כדי להצמיח ריאות ירוקות. העירייה אף השקיעה תקציבי עתק בהקמת תשתיות הולכה ייעודיות לשכונות המגורים. אולם בפועל, המעגל המבורך הזה מנותק לחלוטין. בשל איסור גורף של משרד הבריאות, בצנרת הסגולה של באר שבע זורמים כיום מי ברז רגילים, ראויים לשתייה ולרחצה, בעלות כלכלית וסביבתית כבדה.
דרישות משרד הבריאות: “מדיניות של כסת”ח”
בזמן שפארק נחל באר שבע הגדול מושקה במים מושבים בשל מרחקו מבתי המגורים, בתוך השכונות המצב שונה לחלוטין. משרד הבריאות קבע תקנות נוקשות האוסרות על השקיה בטפטוף (עבור עצים ושיחים) במרחק של פחות מ-10 מטרים משטח פרטי של בניין, ומגדילות את המרחק ל-20 מטרים לפחות כשמדובר בהשקיית מדשאות בהמטרה.
בשיחות עם גורמים מקצועיים במשק המים, המילה “כסת”ח” (כיסוי תחת) חוזרת על עצמה שוב ושוב. המומחים מצביעים על האבסורד: חלק נרחב מהגידולים החקלאיים שכולנו אוכלים בישראל מושקים במים מושבים ברמת טיהור נמוכה בהרבה מזו הקיימת בבאר שבע. החשש המרכזי של משרד הבריאות, לפיו תושבים יתחברו פיראטית לצנרת הסגולה וילדים עלולים לשתות ממנה, נתפס בעיני אנשי המקצוע כבלתי סביר. “גנב לוקח על עצמו סיכונים”, אומר גורם בענף, “אי אפשר לבנות תוכנית שלמה על השאלה ‘מה יקרה אם מישהו יגנוב’. לפי ההיגיון הזה צריך לסגור את הכבישים במדינה כי אנשים עושים עבירות תנועה”.
מערכת הטיהור המקומית בנויה משלושה שלבים קפדניים:
-
טיהור שניוני: מבוצע במט”ש של תאגיד “מי שבע” (מתאים לחקלאות).
-
טיהור שלישוני: מבוצע בחברת “קולחי הנגב” לרמת האיכות המקסימלית.
-
הכלרה: מתקן הכלרה שכונתי חדש הוקם על ידי העירייה, אך הוא עומד כיום שומם ומושבת.
פרופ’ עדי וולפסון, מומחה לקיימות שמלווה ומייעץ לעיריית באר שבע, מגדיר את המצב כהחמצה סביבתית וחברתית קשה: “החזון היה להחזיר את המים לתושבים. הם שילמו על טיפול הביוב, וראוי שהמים המטוהרים יחזרו אליהם להשקיית הרחובות שבהם הם גרים”.
מחיר הבירוקרטיה: 20 מיליון שקל בשנה יורדים לטמיון
הסחבת והדיונים בין עיריית באר שבע למשרד הבריאות נגררים כבר למעלה משלוש שנים, והמספרים מאחורי העיכוב הזה מבהילים. מנתונים רשמיים עולה כי העירייה נאלצת להשתמש בכמות אדירה של 2.5 מיליון קוב מי שתייה שפירים בשנה לצורך גינון, ומשלמת עליהם כ-24 מיליון שקלים.
מעבר מבוקר למים מושבים היה חוסך לקופת העירייה כ-75% מההוצאה – חיסכון ישיר של קרוב ל-20 מיליון שקלים בשנה שיכלו לחזור לרווחת התושבים, וזאת מבלי לשקלל את הנזק הלאומי למשק המים השפירים, המצריך השקעות עתק במתקני התפלה. בתקופה האחרונה נרשמה התקדמות קלה והעירייה אף הגישה “נוהל עבודה בקולחין” למשרד הבריאות, אך טרם התקבל אישור רשמי לפתיחת השיבר הסגול.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: “משרד הבריאות ועיריית באר שבע מקיימים בימים אלה עבודת תיאום מקצועית בנושא השימוש בקולחין להשקיית גינון ציבורי בעיר, במטרה להבטיח את ההגנה המרבית על בריאות הציבור. עם השלמת התיאומים הנדרשים ויישום דרישות משרד הבריאות, ניתן יהיה לקדם את השימוש בקולחין להשקיית שטחים ציבוריים בהתאם להנחיות ולתקנים המקצועיים”.
חדשות באר שבע מכבדת את זכויות היוצרים ועושה את כל המאמצים לאיתור בעלי הזכויות של היצירות הכלולות בכל הכתבות שלנו ברשת. במידה ומצאתם יצירה שאת/ה בעלי הזכויות עליה ואתם מעוניינים להוריד אותה מהכתבה או להוסיף לה קרדיט, אנא פנו אלינו למייל: [email protected]
לגלות עוד מהאתר חדשות באר שבע - BEER SHEVA
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
